הילאי פלאי – בת 24, ירושלמית מאז ומתמיד, סטודנטית באוניברסיטה העברית לסוציולוגיה, אנתרופולוגיה וספרות השוואתית.

מה החלום שהיה לך בתור ילדה?

היו לי הרבה – רציתי להיות אמנית לעסוק בתחום של פיסול או ציור, הייתה תקופה שרציתי להיות באופן ספציפי מאיירת קומיקס או כותבת קומיקס ואז מאיירת באופן כללי ואז כותבת באופן כללי. התעניינתי גם בצילום, רציתי אולי גם לכתוב לסדרות, ואולי גם לביים ולשחק בסדרות או סרטים. בתיכון היה גם רצון להיות פסיכולוגית, בסופו של דבר אף אחד מהחלומות לא יצא לפועל, אבל כל אחד השפיע עלי קצת. אני עדיין מציירת קצת – בעיקר בימי הולדת אני מציירת דיוקנים של אנשים, גם צילום, זה עדיין דברים שאני הייתי רוצה שיהיו חלק בחיים שלי, כתחביבים לדוגמה.

מה היא הארוחה האידאלית?

אני מאוד מחוברת לאוכל, אני מאוד אוהבת לאכול, אני אוהבת מלא דברים אז אני לא יכולה לבחור. אני מתה על פסטה בולונז טבעוני. פיצה, זה אחת הארוחות האידאליות. אני גם מאוד אוהבת אוכל אסייתי, סושי, נודלס כאלה. אני מאוד אוהבת מתוקים, עוגיות שוקולד צ'יפס. הייתה לי פעם טעם של אוכל ילדותי כזה, היו לי פעם מאכלים שלא אהבתי בכלל, רובם אני דווקא אוהבת כיום התגברתי עליו ועכשיו אני אוהבת הכל.

סדרה טלוויזיה אהובה?

קלסיקה שהייתי מכורה אליה לפני כמה שנים זה "באפי קוטלת הערפדים". גם "סטיבן יוניברס", שזה סדרה מצוירת, קווירית, מדהימה בכל קנה מידה אפשרי שאני מאוד מאוד אוהבת. בנוסף, אחת הסדרות האהובות עלי היא "משפחת פוסטר" היא נצורה לי בלב. הסדרה היא על זוג לסביות שבעצם המשפחה שלהן מורכבת מילד ביולוגי אחד מזוגיות קודמת של אחת מהן והרבה ילדים מאומצים, היא מאוד מודעת פוליטית גם, היא עוסקת במערכת האומנה והכליאה בארצות הברית, בפמיניזם, בקוויריות. בעצם מה שאני אוהבת בסדרה הזו שהיא עושה את זה בחן, יש הרבה סדרות שהן נורא אפלות וקודרות, אנטגוניסטיות כאלה, אוהבים אותן בגלל שלא סובלים אותן. בסדרה הזו לכל דמות יש כוונות טובות יש רצון לעשות טוב, להשפיע על העולם בצורה טובה, בסוף קורות טעויות טיפשיות לחלוטין, אבל קיים רצון להשפיע על העולם בצורה טובה. זו הסדרה בערך היחידה שאני מכירה שיש בה ייצוג של שתי דמויות של שני גברים טרנסים שמשוחקות על ידי גברים טרנסים, ביותר מעונה אחת, בצורה מאוד מכבדת ומוצלחת – אני לא חושבת שרואים את זה בהרבה סדרות אחרות.

איך את מגדירה את עצמך?

היו לי המון הגדרות במהלך החיים שלי. אני חושבת שכיום אני בעיקר מגדירה את עצמי כטרנסג'נדרית כלא-בינארית, כא-מגדרית וכמולטי-משיכתית אני נמשכת לאנשים מיותר ממגדר אחד או ללא קשר למגדר. עברתי דרך הרבה הגדרות מביסקסואליות דרך פאנסקסואליות וקוויריות, אני עדיין גם מגדירה את עצמי כקווירית. פיתחתי את המגדר ואת הזהות המגדרית שלי או את הא-מגדר שלי דרך זהויות כמו ג'נדר-קוויר, התנסיתי הרבה בקיצון כמו פאם ובוץ' במשמעויות הקהילתיות של המונחים האלה, באמת כל מיני מונחים מגדריים שונים, וגם בפלוידיות מסוימת – ניעות בין הדברים האלה. לפני כמה שנים הבנתי שאני מכילה את כל המונחים האלה, אבל שאני לא יכולה לומר על דבר אחד שהוא מייצג אותי באופן מיוחד ואני לא באמת יודעת להגדיר באופן שהוא מוחלט בעיני מה הופך מגדר למגדר. לכן אני מרגישה שאני חסרת מגדר אבל בו זמנית מגדר השפיע אלי והתבניות וההגדרות החברתיות השפיעו עלי – אז אני בקו הזה של יש מגדר לאין מגדר.

יצירות אמנותית שעזרו לך להתמודד עם תקופות קשה

אני חושבת שסדרה שאני זוכרת והייתה האהובה עלי במיוחד בתיכון זו "בטי המכוערת", יש בה דמות של נער מאוד נשי לאורך כמה עונות, הוא בערך פחות מגיל 14, בסופו של דבר הוא יוצא מהארון וחווה את הנשיקה הראשונה שלו, והוא אף פעם לא מבויש בגלל הנשיות שלו ויש לו משפחה תומכת.

אני בנוסף גם עוקבת אחרי עמוד בפייסבוק שאני נורא אוהבת "Female Artists in History"', שמראה מגוון עצום של קלסיקות, יצירות סוראליסטיות, אימפרסיוניזם, כל זרם אמנותי. זה מראה גם מגוון עצום של נשים מאתניות שונות וממגדרים שונים, יש ייצוג מאוד רחב, ואני חושבת שזה יותר חשוב לי מאמנות ספציפית – המגוון והעושר של אמנות נשית.

מה החלום כרגע?

אני לא אדם של חלומות. החלום כרגע הוא לסיים את העבודה שיש לי עד מחר ב15:00, לצבוע שוב את השיער ולעשות עוד קעקוע. חלומות מאוד צנועים ומאוד פרקטיים. באופן כללי לשנות איפה שאני יכולה.

מה צריך לתקן בעולם?

הכל. יש מונח מאוד שימושי בעיני – ה-קיריארכיה זה כמו הפטריארכיה רק על הכל. כי באמת יש המון דיכויים, העולם בנוי לפי הגמוניות מאוד ספציפיות שנפגשות ביחד, של הטרו-סקסזים, סיס-סקסיזם, והוא לא בנוי לאף חריגויות, הוא לא בנוי להכיל שונות. מעבר לזה הוא מרוויח גם מהדיכוי של החריגות והשונות האלו. אני חושבת שהמערכת הכלכלית בנויה על דיכוי ועל שיעבוד, וגלובליזציה בנויה על סחר מתעלל וסחר בבני אדם. לכן, אני כן חושבת שהכול צריך לתקן בעולם, אני לא חושבת שצריך לפעול על כל המאבקים ביחד, צריך להתחיל מכל מיני זוויות שונות, אבל צריך לטפל בהכל בסופו של דבר, צריך לשנות את העולם באופן מהותי וגם מבחינת פרקטיקה.

שתפו את הכתבה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כתבות שיעניינו אותך